טור דו מון בלאן

המעברים הגבוהים נקיים משלג באופן אמין רק בשיא הקיץ. יולי ואוגוסט הם השבועות העמוסים ביותר — אם אפשר, צאו בסוף יוני או במחצית הראשונה של ספטמבר: אותו מזג אוויר, הרבה פחות אנשים.

רוב הבקתות מקבלות הזמנות דרך הפלטפורמה הרשמית montourdumontblanc.com, והזמינות לקיץ הבא נפתחת כבר בסתיו — הבקתות המבוקשות נחטפות תוך ימים. שריינו כל לילה — לה קונטמין, לה שאפייה, קורמאיור, ריפוג’יו בונאטי, לה פולי וטריאן — לפני שסוגרים תאריכים, לא אחרי.

המסלול עובר מבקתה לבקתה עם כפרים באמצע, כך שאוהל, גזייה ומזרן הם משקל מיותר. שק שינה דק (ליינר) ותיק קטן הופכים את העליות הארוכות לנעימות בהרבה.

שריינו דמי-פנסיון — ארוחת ערב, מיטה וארוחת בוקר — בכל בקתה, ורוב לוגיסטיקת האוכל פשוט נעלמת. רוב הבקתות ימכרו לכם גם ארוחה ארוזה ליום המחרת, כך שנשאר לסחוב רק חטיפים ומים. זה יקר יותר מבישול עצמי, אבל חוסך קילו-שניים של אוכל על כל עלייה.

הלולאה הקלאסית נגד כיוון השעון מתחילה ומסתיימת בלה הוש שבעמק שאמוני, שקל להגיע אליו מז’נבה. הסיום חזרה בשאמוני חוסך את כל הלוגיסטיקה של מסלול מנקודה לנקודה.

בלולאה יש כמה קטעי כביש משעממים, וגם המקומיים לא הולכים אותם ברגל. בלה קונטמין פועל בדרך כלל בקיץ שאטל חינמי לנוטרדאם דה לה גורז’, ואוטובוסים ורכבלים סביב שאמוני, קורמאיור והוואל פרה מאפשרים לקצר קטעי כביש או יום קשה. לדלג על אספלט זה לא רמאות — זו אנרגיה שנשמרת למעברים.

מזג האוויר בגובה מתחלף מהר, והעליות היומיות ארוכות. הלולאה נושקת לעיירות עמק ולרכבלים בכמה נקודות — אין שום בושה לקצר יום קשה או לחכות שסופה תעבור בקורמאיור או בלה פולי.

גם באוגוסט אפשר לפגוש כתמי שלג, רוח קרה ושמש חזקה באותו יום. ביגוד אטום למים, שכבות חמות, הגנה מהשמש ומקלות הליכה לירידות הארוכות מכסים את רוב מה שה-TMB יזרוק עליכם.

היום השלישי מסתיים בקורמאיור, העיירה האיטלקית שבערך באמצע הלולאה — מקום מצוין ליום מנוחה, הצטיידות וארוחה טובה לפני הקטעים השווייצריים השקטים יותר.

ה-TMB חוצה את צרפת, איטליה ושווייץ בהקפה אחת, ובקתות בקטעים המרוחקים — לה שאפייה היא הדוגמה הקלאסית — מקבלות מזומן בלבד. קחו יורו וקצת פרנקים שווייצריים; כספומטים יש בשאמוני, לה קונטמין, קורמאיור, לה פולי ושמפה-לק. וזכרו שסך הטיפוס שקול לשתי עליות לאוורסט — חלקו כוחות כבר בימים הראשונים.

מ־שמפה-לק לטריאן יש שתי אפשרויות: פנטר ד’ארפט (2,665 מ’) הוא היום הפראי והדרמטי ביותר בכל הלולאה, אבל הוא תלול, סלעי ולא מקום להיות בו בגשם, שלג או סופה. שביל בובין הוא ברירת המחדל המתונה עם נוף פתוח לעמק הרון. החליטו ערב קודם לפי התחזית — ואם בחרתם בפנטר, צאו מוקדם מספיק כדי לעבור את המעבר לפני הצהריים.