טור דו מון בלאן

המעברים הגבוהים נקיים משלג באופן אמין רק בשיא הקיץ. יולי ואוגוסט הם השבועות העמוסים ביותר — אם אפשר, צאו בסוף יוני או במחצית הראשונה של ספטמבר: אותו מזג אוויר, הרבה פחות אנשים.

ביולי-אוגוסט הבקתות לאורך המסלול מתמלאות הרבה מראש. שריינו כל לילה — לה קונטמין, לה שאפייה, קורמאיור, ריפוג’יו בונאטי, לה פולי וטריאן — לפני שסוגרים תאריכים, לא אחרי.

המסלול עובר מבקתה לבקתה עם כפרים באמצע, כך שאוהל, גזייה ומזרן הם משקל מיותר. שק שינה דק (ליינר) ותיק קטן הופכים את העליות הארוכות לנעימות בהרבה.

הלולאה הקלאסית נגד כיוון השעון מתחילה ומסתיימת בלה הוש שבעמק שאמוני, שקל להגיע אליו מז’נבה. הסיום חזרה בשאמוני חוסך את כל הלוגיסטיקה של מסלול מנקודה לנקודה.

מזג האוויר בגובה מתחלף מהר, והעליות היומיות ארוכות. הלולאה נושקת לעיירות עמק ולרכבלים בכמה נקודות — אין שום בושה לקצר יום קשה או לחכות שסופה תעבור בקורמאיור או בלה פולי.

גם באוגוסט אפשר לפגוש כתמי שלג, רוח קרה ושמש חזקה באותו יום. ביגוד אטום למים, שכבות חמות, הגנה מהשמש ומקלות הליכה לירידות הארוכות מכסים את רוב מה שה-TMB יזרוק עליכם.

היום השלישי מסתיים בקורמאיור, העיירה האיטלקית שבערך באמצע הלולאה — מקום מצוין ליום מנוחה, הצטיידות וארוחה טובה לפני הקטעים השווייצריים השקטים יותר.

ה-TMB חוצה את צרפת, איטליה ושווייץ בהקפה אחת. קחו יורו וגם קצת פרנקים שווייצריים — וזכרו שסך הטיפוס שקול לשתי עליות לאוורסט, אז חלקו כוחות כבר בימים הראשונים.