הקמינו הצרפתי: שבעה מקטעים איקוניים אל סנטיאגו

סן-ז'אן-פייה-דה-פור → מחסה אוריסון

כביש הר תלול

צאו מן העיירה הבאסקית המוקפת חומה דרך 'שער ספרד' וטפסו בעוז על כביש צר וסלול, כשהעמק נופל מאחוריכם והנופים הגדולים הראשונים של הפירנאים נפרשים לפניכם. כ־2.5 שעות אל המחסה האחרון לפני הגבול.

מחסה אוריסון → מעבר לפואדר

הר גבוה פתוח, כרי מרעה

המשיכו במעלה שטחי מרעה פתוחים על פני פסל מריה מאוריסון וצלב תיבו, וחצו אל ספרד במעבר לפואדר בגובה של כ־1,450 מ' — גג היום. כ־3 שעות; חשוף למזג האוויר, ללא מחסה.

על המקום הזה

הרי הפירנאים הם רכס הרים המפריד את חצי האי האיברי מאירופה ומהווה גבול בין ספרד לצרפת; במרכזם נמצאת הנסיכות אנדורה. אורכם, מחוף הים התיכון עד חוף האוקיינוס האטלנטי הוא 430 קילומטר. הפסגה הגבוהה ביותר בהם היא אנטו (Aneto), בגובה 3,404 מטר מעל פני הים.

קראו עוד בוויקיפדיה ↗

צילום: The original uploader was Nhamblen at English Wikipedia. · CC BY-SA 3.0

מעבר לפואדר → רונסבאייס

שביל תלול ביער אשור

רדו בתלילות דרך יער אשור עתיק אל מנזר האוגוסטינים הגדול ברונסבאייס, שער הקמינו בספרד ואתר הקרב האגדי של שנת 778. כ־1.5 שעות במורד.

העיר העתיקה של פמפלונה → סאריקייגי

רחובות עיר ואז דרך חקלאית

חצו את עיר האוניברסיטה שהפכה מפורסמת בזכות המינגוויי וריצת השוורים, ואז טפסו בעדינות דרך שדות חיטה אל כפר הגבעה סאריקייגי. כ־2.5 שעות.

על המקום הזה

פָּמְפְּלוֹנַה היא עיר הבירה של הקהילה האוטונומית נווארה שבצפון ספרד. היא שוכנת על גדות נהר הארגה (Arga), ואוכלוסייתה מונה כ-196,000 תושבים (2006). פמפלונה ידועה בזכות ארנסט המינגוויי, אשר כתב על פסטיבל סן פרמין המתקיים בה מדי שנה ושבמהלכו מתקיימת ריצת הפרים ברחובות העיר. העיר היא גם תחנה בדרך סנטיאגו.

קראו עוד בוויקיפדיה ↗

צילום: José Luis Filpo Cabana · CC BY-SA 4.0

סאריקייגי → אלטו דל פרדון

טיפוס יציב אל הרכס

טפסו אל פסגת סיירה דל פרדון בגובה כ־770 מ', שם שורה של דמויות צליינים מברזל חלוד נשענת אל הרוח מתחת לטורבינות — אחת התמונות המזוהות ביותר עם הקמינו. כשעה.

אלטו דל פרדון → פואנטה לה ריינה

ירידה על אבנים ואז דרכי כרמים

רדו בשביל אבנים והתגלגלו דרך כרמים והכפרים אוטרגה ואובנוס אל פואנטה לה ריינה, הקרויה על שם הגשר הרומנסקי האלגנטי בעל שש הקשתות שנבנה עבור צליינים. כ־2.5 שעות.

קתדרלת בורגוס → טרדחוס

פארקים ושבילים לצד הנהר

צאו מתחת לצריחים המתנשאים של קתדרלת בורגוס, יצירת מופת של הגותיקה הספרדית הרשומה כאתר מורשת עולמית, ולכו בשבילים ירוקים לאורך הנהר אל הכפר טרדחוס. כ־2.5 שעות.

על המקום הזה

קתדרלת בורגוס היא קתדרלה גותית בעיר בורגוס שבספרד. הקתדרלה מוקדשת למריה, אם ישו וידועה בגלל סגנונה הייחודי הנאמן לגותיקה הצרפתית ובתחרת האבן העדינה שלה. הקתדרלה נבנתה בשנים 1221–1568. היא חלק מדרך סנטיאגו, ונמצא בה קברו של אל סיד.

קראו עוד בוויקיפדיה ↗

צילום: José Ligero Loarte · CC BY-SA 4.0

טרדחוס → אורנייוס דל קמינו

דרך עפר לרוחב מסטה פתוחה

טפסו על מדרון אל המסטה וצעדו בדרך ישרה כמותחת חוט לרוחב שדות דגן עצומים, כשרק השמיים מלווים אתכם, עד שתרדו אל הכפרון בצבע הדבש אורנייוס. כ־2.5 שעות.

על המקום הזה

המסטה או הרמה המרכזית של חצי האי האיברי, היא רמה בשטח של כ-210,000 קמ"ר בלב ספרד. גובהה הממוצע כ-700 מטרים וגובהה המרבי כ-760 מטרים. ברמה ניתן למצוא את התצורות הגאולוגיות העתיקות והמורכבות ביותר בחצי האי האיברי. השיפולים המערביים של הרמה מתרוממים במתינות ויוצרים את אגן הניקוז של הנהרות דורו, טגוס וגואדיאנה. השיפולים האחרים מתרוממים בחדות.

קראו עוד בוויקיפדיה ↗

צילום: Nicolás Pérez · CC BY-SA 3.0

קתדרלת ליאון → לה וירחן דל קמינו

רחובות עיר ופרברים

התחילו בקתדרלת ליאון, שקירותיה ידועים כמורכבים יותר מזכוכית מאשר מאבן, ואז חצו את הפרברים אל מקדש הצליינים המודרני לה וירחן דל קמינו. כשעתיים.

על המקום הזה

קתדרלת לאון, הנקראת גם "בית האור" או "Pulchra Leonina", היא קתדרלה קתולית הבנויה בסגנון גותי, בלאון, צפון-מערב ספרד.

קראו עוד בוויקיפדיה ↗

צילום: David Jiménez Llanes · CC BY-SA 3.0

לה וירחן דל קמינו → ויאדנגוס דל פאראמו

שביל חצץ שטוח לצד הכביש

מקטע ארוך וישר לרוחב מישור החקלאות השטוח של הפאראמו, לאורך שביל בצד הכביש הראשי אל כפר הדרכים ויאדנגוס. כ־3 שעות.

ויאדנגוס דל פאראמו → אוספיטל דה אורביגו

שבילי שדות וגשר אבן גדול

חצו שדות אל אוספיטל דה אורביגו וגשר האבן הימי־ביניימי הארוך והמרשים שלו, הפאסו אונרוסו, שם אביר קיים אתגר טורנירים בשנת הקודש 1434. כ־2.5 שעות.

פונסבדון → קרוס דה פרו

שביל הר

טיפוס קצר מפונסבדון אל הקרוס דה פרו, צלב ברזל פשוט על מוט גבוה בראש ערמת אבנים אדירה — התחנה הטקסית הנוגעת ביותר בקמינו, וקרוב לנקודה הגבוהה ביותר במסלול בגובה כ־1,500 מ'. כ־40 דקות.

קרוס דה פרו → אל אסבו

רכס סלעי וירידה תלולה

עברו את המאחז הכמעט־נטוש מנחרין והתחילו ירידה ארוכה וקשה לאורך הרכס אל כפר ההר בעל גגות הצפחה אל אסבו, כשעמק הביירסו נפתח למטה. כ־2.5 שעות.

אל אסבו → מולינסקה

ירידה תלולה על אבנים

המשיכו לרדת בתלילות אל העיירה היפה שלצד הנהר מולינסקה, שם מצננים הצליינים את רגליהם במרואלו מתחת לגשר ימי־ביניימי משובח. כשעתיים.

מולינסקה → פונפרדה

כבישי עיר ושבילים

צעדו את המקטע הקל האחרון אל פונפרדה, שמעליה שולטת מצודת הטמפלרים העצומה מן המאה ה־12 השומרת על נהר הסיל. כשעתיים.

או סבריירו → אלטו דו פויו

דרך רכס גבוהה

התחילו בערפל באו סבריירו, המפורסמת בפאלוסאס שלה — בקתות אבן עגולות טרום־רומיות — ובכנסיית הנס שלה, ולכו לאורך הרכס על פני פסל הצליין באלטו דה סן רוקה אל הנקודה הגבוהה אלטו דו פויו בגובה כ־1,335 מ'. כ־2.5 שעות.

אלטו דו פויו → פונפריה

דרכי חווה מתגלגלות

רדו דרך כפרונים גליסיים זעירים ומרעה ירוק, עם נופים רחבים על גבעות כחולות שכבתיות, אל הכפר פונפריה. כ־1.5 שעות.

פונפריה → טריאקסטלה

דרכים שקועות דרך יערות ערמונים

רדו דרך יערות ערמונים עתיקים ודרכים מוקפות חומות אבן אל טריאקסטלה, תחנת קמינו קלאסית בעמק שקט. כ־1.5 שעות.

או פדרוסו → לבקויה

שבילי יער וחורש

צאו מוקדם דרך יערות איקליפטוס גבוהים ונוף מתגלגל, על פני שדה התעופה, אל לבקויה, שם רחצו צליינים ימי־ביניימיים לפני כניסתם אל העיר הקדושה. כ־2.5 שעות.

לבקויה → מונטה דו גוסו

עלייה בפרברים

טפסו בעדינות אל מונטה דו גוסו, 'גבעת השמחה', שם אחרי שבועות של הליכה תופסים הצליינים את המבט הראשון בצריחי הקתדרלה מעבר לעיר. כ־1.5 שעות.

מונטה דו גוסו → כיכר אוברדוירו

רחובות עיר

רדו אל סנטיאגו והתפתלו דרך רחובות האבן של העיר העתיקה אל כיכר האוברדוירו העצומה, בסיום מתחת לחזית הבארוקית של הקתדרלה המחזיקה את קברו של יעקב הקדוש — קץ המסע. כ־1.5 שעות.

על המקום הזה

קתדרלת סנטיאגו דה קומפוסטלה היא קתדרלה בעיר סנטיאגו דה קומפוסטלה אשר בגליסיה שבספרד. לפי המסורת הקתולית קבור בקתדרלה השליח יעקב בן זבדי והיא אתר צליינות נוצרית חשוב מאז ימי הביניים. הקתדרלה היא היעד הסופי של דרך סנטיאגו, והיא הוכרזה יחד עם העיר כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו בשנת 1985.

קראו עוד בוויקיפדיה ↗

צילום: Fernando · CC BY-SA 4.0