הקמינו הצרפתי: שבעה מקטעים איקוניים אל סנטיאגו

לא צריך שום אישור כדי ללכת, אבל תעודת הקומפוסטלה דורשת קרדנסיאל (דרכון צליינים) עם שתי חותמות ביום בקטע האחרון, ולפחות 100 הק”מ האחרונים ברגל — בדיוק הסיבה שסאריה היא נקודת ההתחלה העמוסה ביותר במסלול.

אכסניות צליינים פזורות לכל אורך הדרך, אבל בעונה המיטות נחטפות — עדיף לסיים את יום ההליכה מוקדם ולא מאוחר. ליינר לשק שינה ואטמי אוזניים משדרגים מאוד לילות בחדרי שינה משותפים.

חצים צהובים וקונכיית הצדפה מסמנים את כל הדרך — כמעט אף פעם לא צריך מפה. לא ראיתם חץ עשר דקות? חזרו לחץ האחרון במקום לאלתר.

לנקודת הפתיחה הקלאסית בסן ז’אן פייה דה פור מגיעים ברכבת מבאיון; לסנטיאגו יש שדה תעופה ורכבות משלה. מכיוון ששבעת הימים כאן הם קטעי מיטב ולא הליכה רציפה, האוטובוסים והרכבות האזוריים בין פמפלונה, בורגוס, לאון ופונפראדה הם החברים הכי טובים שלכם.

סוף האביב עד תחילת הסתיו הם החלון המושלם. חציית ההרים של היום הראשון מסן ז’אן לרונססוואלס היא הקטע החשוף ביותר בכל הקמינו — בחורף היא מסוכנת באמת ומנותבת בדרך אחרת.

הנקודה הגבוהה של המסלול (כ-1,515 מ’) נמצאת ליד מנחארין, מיד אחרי צלב הברזל (קרוס דה פרו), שם צליינים נוהגים להשאיר אבן שהביאו מהבית. אם תאמצו טקס קמינו אחד — שיהיה זה.

הקטע מבורגוס להורנייוס חוצה את המסטה הפתוחה: אופקים ארוכים, מעט צל ושירותים מרוחקים זה מזה. מלאו מים בכל עיירה וקחו אוכל — הברים הכפריים הם תחנות התדלוק של הקמינו.