בפורטו נחלקת הדרך הפורטוגזית לשתיים. הדרך המרכזית פונה פנימה אל היבשה; דרך החוף — הקמיניו דה קושטה — משאירה את האוקיינוס האטלנטי משמאלה במשך ימים, על טיילות עץ, נמלי דייגים וחופים ארוכים וריקים, לפני שהיא חוצה את נהר המיניו במעבורת אל ספרד ומתאחדת עם הדרך המרכזית ברדונדלה. אורכה כ־260 ק”מ מפורטו אל סנטיאגו, ורוב הצליינים עושים אותה ב־11 עד 14 יום.
המסלול הזה שולף שישה מן הימים הטובים ביותר במקום ההליכה כולה: היציאה מפורטו על הטיילות, ערי בוני הספינות, הגישה אל ויאנה דו קשטלו, המעבורת החוצה את המיניו, נקודת האיחוד מעל מפרץ ויגו, והקטע האחרון אל סנטיאגו. אלה קטעים נבחרים ולא הליכה רציפה של שישה ימים — רכבות ואוטובוסים אזוריים מחברים בין החלקים, כך שאפשר לקחת אותם כטעימה או להשחיל אותם לתוך צליינות ארוכה יותר.
חרף שמה, דרך החוף אינה נצמדת לקו המים לכל אורכה; היא נודדת פנימה וחוזרת. רוח הים היא הטיעון האמיתי לטובתה בקיץ, כשהדרך המרכזית נצלית.
איך מגיעים. לפורטו נמל תעופה בינלאומי וקו רכבת תחתית אל העיר. לסנטיאגו יש שדה תעופה משלה וקישור רכבתי טוב. בין הקטעים הנבחרים, רכבות אזוריות פורטוגזיות וספרדיות נוסעות כמעט לכל אורך המסדרון — פורטו, ויאנה דו קשטלו, ויגו, רדונדלה, פדרון.
אישורים והקומפוסטלה. אין צורך באישור כדי ללכת. כדי לקבל את תעודת הקומפוסטלה בסנטיאגו דרוש קרדנסיאל (דרכון צליינים), מוחתם פעמיים ביום לאורך הקטע האחרון, וחובה לעבור ברגל לפחות את 100 הק”מ האחרונים. ויגו יושבת בערך על סימן 100 הק”מ הזה, ומכאן שכה הרבה צליינים פותחים בה.
כדאי לדעת:
- הסימון הוא חיצים צהובים וצדף הצליינים; על החוף תפגשו גם את טיילות העץ של הסנדה ליטורל, שנוחות לרגליים הרבה יותר מאבני המרצפת של האזור.
- מעבורת קמיניה החוצה את המיניו אינה פועלת במזג אוויר רע או מחוץ לעונה. שמרו בכיס את העיקוף היבשתי דרך ולנסה וטואי.
- אלברגס (אכסניות צליינים) פרושות לאורך הדרך. בקיץ הגיעו מוקדם — המיטות נחטפות, ובדרך החוף יש מהן פחות מאשר בדרך המרכזית.
- אבני מרצפת וקטעי כביש שטוחים וארוכים הם הסכנה האמיתית כאן, לא הטיפוסים. הביאו נעליים שאתם סומכים עליהן.
Comments
Sign in to join the conversation.
No comments yet — be the first.