וולקנו ביי: יום מתחת להר הגעש

וולקנו ביי הוא התשובה של יוניברסל לשאלה איך נראה פארק מים כשחברת פארקי שעשועים בונה אחד מאפס. הסיפור הוא אי באוקיינוס השקט: בני הווטורי, עם של נווטים, התיישבו במפרץ למרגלות קרקטאו — הר געש בגובה שישים מטר שמעגן כל קו מבט בפארק, מפלים על פניו ביום ותאורת לבה בלילה. הפארק יושב ממש על הקמפוס הראשי של יוניברסל, דקות מהשערים האחרים, ורץ על שיטה שמשנה את כל היום: צמיד הטאפו־טאפו. מקישים על טוטם בכניסה לכל מגלשה ונכנסים לתור וירטואלי, והצמיד רוטט כשמגיע התור — כך שכמעט אף פעם לא עומדים בתור פיזי. צפים, שוחים או אוכלים בזמן ההמתנה.

איך נראה היום. מגיעים בפתיחה, תופסים מקומות ישיבה, ומקישים מיד על המתקן עם ההמתנה הארוכה ביותר — בדרך כלל אקווה קוסטר קרקטאו, רכבת מים בקאנו שמטפסת וצוללת דרך פנים ההר, או אחת מקפסולות הצניחה כמו קוקירי בודי פלאנג׳, צניחה של שבעים מעלות דרך דלת רצפה בתוך ההר. בזמן שהצמיד שומר את המקום, עובדים על התענוגות בלי תור: חוף ווטורי ולגונת הגלים מתחת להר הגעש, ונהר הקופיקו וואי העצלן שמתפתל בין מערות. משפחות מתמקמות בריבר וילג׳, שם מגלשות הרפסודות רגועות ואזורי הילדים בנויים בכנות לשחיינים קטנים. שחיינים בטוחים מסיימים בריינפורסט וילג׳ על טה־אווה, הנהר חסר הפחד — נהר מים לבנים שעושים עם וסט, קרוב יותר לאשד מאשר לנהר עצלן — ובמגלשות הצניחה שמסביבו.

כדאי לדעת:

• שמש פלורידה על עור רטוב שורפת מהר; מורחים קרם הגנה בלי הפסקה ושוקלים חולצות שחייה לילדים.
• אחר צהריים של קיץ מביא סופות רעמים כמעט יומיות שסוגרות את המגלשות זמנית — הבוקר הוא החצי האמין של היום.
• העונה היא מרץ עד אוקטובר; גם חורף בפלורידה קריר מדי ליום מים שלם.
• מגבות, לוקרים וקבנות קיימים בכל רמה; רק על המגבות שווה לוותר — תביאו משלכם.