קילימנג'רו: מסלול מאצ'אמה אל פסגת אוהורו

ינואר-מרץ ויוני-אוקטובר הם החלונות; אפריל-מאי אלה הגשמים הגדולים ועדיף לוותר עליהם לגמרי. שמיים בהירים גם אומרים לילות פסגה קרים יותר — השניים באים ביחד.

הפארק הלאומי קילימנג’רו מחייב כל מטפס לצאת עם מפעיל מורשה, מדריכים וסבלים, ודמי הפארק הגבוהים כלולים בחבילות. בחירת מפעיל אמין שמתייחס הוגן לסבלים היא החלטת האיכות הגדולה ביותר של הטיול — קיצור הדרך הוא רשימת השותפים של KPAP, ארגון רווחת הסבלים שמפקח על הצוותים על ההר. צפו גם למגבלת משקל על תיק הציוד שלכם: העומס המותר לסבל קבוע בחוק הטנזני ונבדק בשערי הפארק.

פרופיל המצ’אמה כבר עוזר עם יום ‘לטפס גבוה, לישון נמוך’ דרך לאווה טאוור, אבל יום אקלום נוסף משפר משמעותית גם את סיכויי הפסגה וגם את הבטיחות. ללכת ‘פולה פולה’ — לאט לאט — לשתות כל הזמן, ולדווח למדריך על כל תסמין מיד.

היציאה מברפו מתחילה קרוב לחצות כדי להגיע לסטלה פוינט שעל שפת הלוע בסביבות הזריחה, ומשם הליכה מתונה יותר לאורך השפה עד פסגת אוהורו. צפו לטמפרטורות הרבה מתחת לאפס עם רוח חזקה, על חצץ געשי, בחושך — זה הדבר הקשה ביותר שרוב המטיילים עשו אי פעם, והוא נגמר עד אמצע הבוקר.

בבוקר האחרון כל הצוות מתכנס לשירה, חגיגה וקבלת הטיפים — זו מסורת אמיתית וחלק משמעותי מהכנסת הצוות, לא תוספת רשות. תכננו מזומן לזה עוד לפני שעוזבים את העיר, ושאלו את המפעיל מה החלוקה המקובלת בין מדריכים, טבחים וסבלים. קבוצות בדרך כלל מאגדות את הסכום ומעניקות אותו יחד בטקס.

ממחנה בראנקו המסלול מטפס על קיר לבה תלול שנראה מאיים מלמטה, אבל בפועל זה טיפוס-ידיים על אחיזות גדולות, לא טיפוס טכני — תספיקו אפילו לחבק את ‘סלע הנשיקה’ המפורסם. הסבלים עולים עליו כל יום עם משא מלא. קחו את זה לאט ותוך שעה בערך אתם למעלה, באחת מנקודות הצילום הטובות במסלול.

המסלול עובר מיער גשם דרך אדמות בור ומדבר אלפיני ועד פסגה ארקטית. זה אומר ציוד גשם למטה, בידוד רציני למעלה, ושיטת שכבות שמתמודדת עם שניהם באותו שבוע.

הקור של ליל הפסגה מרוקן סוללות של טלפון ומצלמה הרבה לפני הזריחה, אז החזיקו אלקטרוניקה וסוללות רזרביות בכיסים פנימיים או בשק השינה, וקחו סוללת גיבוי — אין הטענה על ההר. גם מים קופאים: צינורות של שלוקר קופאים ראשונים, אז לליל הפסגה קחו בקבוקים מבודדים, מאוחסנים הפוך כדי שהפייה תקפא אחרונה.

שדה התעופה הבינלאומי קילימנג’רו הוא השער; המפעילים יוצאים ממושי ומארושה לשער מצ’אמה. הגיעו יום-יומיים קודם לבדיקת ציוד ומנוחה לפני היציאה.

המדריכים ידחפו שלושה-ארבעה ליטרים ביום מסיבה טובה — התייבשות מחקה ומחמירה מחלת גבהים. האוכל במחנות שופע; תאכלו גם כשהגובה הורג את התיאבון.