מוזיאון מורס ווינטר פארק: היום האנטי־פארקים

עשרים דקות צפונית־מזרחית לפארקים יש פלורידה אחרת: וינטר פארק, עיירה נפרדת וישנה בהרבה של רחובות לבנים, אלוני ענק, שרשרת אגמים וכסף ישן, שנבנתה כאתר נופש חורפי בשנות ה־80 של המאה ה־19 ומעולם לא באמת השתנתה. זה היום האנטי־פארקים — אמנות, בוטיקים, מים — והסיבה שהוא שווה יום שלם היא מוזיאון שהיה מפורסם בכל מקום בעולם.

מוזיאון מורס לאמנות אמריקאית מחזיק את האוסף המקיף בעולם של לואי קומפורט טיפאני: חלונות הזכוכית והמנורות, אבל גם התכשיטים, הקרמיקה וחללי הפנים שמראים את הטווח המלא של הסטודיו. החדר שעוצר אנשים הוא קפלת טיפאני — חלל הקפלה השלם בסגנון ביזנטי שטיפאני בנה לתערוכה העולמית של 1893 בשיקגו, עם עמודי פסיפס הזכוכית ונברשת החשמל, שהורכב כאן מחדש בשלמותו אחרי מאה שנים שבהן כמעט אבד. זה החדר האחד שאסור לפספס בכל אזור אורלנדו, ותנו למוזיאון בוקר רגוע בלי שעון.

המוזיאון יושב בראש פארק אבניו, הרחוב הראשי של וינטר פארק — לבנים אדומות בצל אלונים — ושאר היום זורם ממנו למטה בצורה הכי טובה שיש: בוטיקים וגלריות בצד אחד, מדשאת הסנטרל פארק בצד השני, בתי קפה על המדרכה לצהריים ארוכים. קרוב לקצה השדרה יוצא שיט הנוף של וינטר פארק — שעה על סירת פונטון דרך שלושה מהאגמים והתעלות הצרות והמוצלות שנחפרו ביניהם — על פני אחוזות של כסף ישן, ברושי ביצה והקמפוס שעל המים של קולג׳ רולינס. זה עדין, קצת קיטש, ובדיוק נכון.

איך היום זורם. מוזיאון מורס בבוקר כשהראש טרי, צהריים איטיים על פארק אבניו, שיט אחר הצהריים, וקפה אחרון או סיבוב בסנטרל פארק לפני שחוזרים. הכול הליכתי מרגע שהגעתם; בימי חול רכבת הסאנרייל מגיעה לווינטר פארק ומורידה אתכם רחוב מהשדרה — היום הנדיר באורלנדו שלא צריך רכב בכלל.