אלטה ויה 1 — דרך הרכס הקלאסית של הדולומיטים

הריפוג’ים פתוחים בערך מסוף יוני עד סוף ספטמבר, חצי פנסיון (ערב, לינה, בוקר) הוא המהלך הסטנדרטי, וביולי-אוגוסט הבקתות המבוקשות מתמלאות חודשים מראש — מי שכבר עשה את המסלול מזמין את כל השרשרת עוד בחורף, כי בקתה אחת מלאה שוברת את כל התוכנית. קחו מזומן, אטמי אוזניים וליינר לשק שינה — שלושת הדברים שכל הולך AV1 מתחרט שלא ארז.

ה-AV1 חוצה פארקי טבע שבהם קמפינג פראי וביווק אסורים, ואין אתרי קמפינג לאורך המסלול הגבוה. זה לא עונש, זה התכנון: שרשרת הריפוג’ים היא מערך הלינה, אז תכננו את המסלול כסדרה של מיטות מאושרות ולא כאלתור בשטח.

מזג האוויר בגובה מתהפך מהר, וסופות רעמים של אחר הצהריים הן חתימת הדולומיטים. צאו עם אור ראשון, שאפו לרדת מהמעברים החשופים עד תחילת אחר הצהריים, ובדקו את התחזית בכל בקתה לפני שמתחייבים לקטע הבא.

הירידה דרך מנהרות המלחמה של לגאצואי חשוכה מספיק כדי להצריך פנס ראש, והירידות הסלעיות הארוכות מענישות ברכיים — מקלות הליכה מחזירים את ההשקעה כבר ביום השני.

לגאצואי וצ’ינקווה טורי הם מוזיאונים פתוחים של מנהרות וחפירות מחזית ההרים של מלחמת העולם הראשונה. הקדישו שעה לחקור אותם — זו ההיסטוריה הצורבת ביותר שתמצאו על שביל אלפיני.

ריפוג’יו נובולאו, שיושב לבדו על פסגתו ליד צ’ינקווה טורי, הוא הבקתה הוותיקה ביותר בדולומיטים, והשחר של 360 מעלות ממנו — טופאנה, צ’יווטה והמרמולדה תופסות אור ראשון — הוא התמונה הטובה ביותר ב-AV1. הבקתה קטנה, אז אם אתם רוצים את הזריחה הזאת, הזמינו דווקא אותה מוקדם ובנו את הקטעים סביבה.

לתחילת המסלול באגם בראייס מגיעים באוטובוס מדוביאקו/טובלך (חיבורים מבולצאנו ומקורטינה). המסלול מסתיים ליד בלונו, עם רכבות ואוטובוסים לוונציה — חצייה חד-כיוונית עם לוגיסטיקה קלה באמת בשני הקצוות.

מריפוג’יו לגאצואי — הלינה הגבוהה ביותר במסלול — רכבל יורד לפאסו פלצרגו תוך דקות, ומהמעבר יוצאים אוטובוסים לכיוון קורטינה. מי שהולך את המסלול בפעם השנייה משתמש בו בלי בושה: לדלג על קטע ביום סוער, לקצר רגליים עייפות, או לשבץ יום מנוחה בקורטינה באמצע החצייה.

העונה נקבעת לפי פתיחת הריפוג’ים והתנקות המעברים הגבוהים. בתחילת יולי עוד יש כתמי שלג במדרונות הצפוניים; ספטמבר מביא בקתות שקטות יותר ואור חד יותר.

מים אמינים בין הבקתות נדירים ברמות האבן — ארץ הקארסט בולעת נחלים. מלאו בכל ריפוג’יו ושאו לפחות שני ליטרים בקטעים הארוכים. עוד פרט ששווה להכיר: חלק מהבקתות אוגרות מי גשם ומסמנות את הברזים כ-non potabile, אז שאלו כשאתם מגיעים והיו מוכנים לקנות מים או לטהר.

הסיום הקלאסי מעל מסיב השיארה הוא שטח ויה פראטה אמיתי, שדורש ערכה וראש לגבהים חשופים. כמעט כל מי שהולך מבקתה לבקתה בוחר בווריאנט המסומן להולכים, שמסתיים בתחנת האוטובוס לה פיסה עם חיבור ישיר לבלונו. בחרו את הסיום כשאתם מתכננים את הטיול, לא כשאתם עומדים בצומת.