צוקי סקארבורו: מתחת לצוקים הלבנים עד פארק גילד

מאי עד אוקטובר נותנים שביל חוף יבש ומים חמימים בחוף בלאפרס; ספטמבר ואוקטובר מוסיפים שלכת בגייטס גאלי והרבה פחות אנשים. אור הבוקר נופל על פני הצוקים הלבנים וגורם להם לזהור. אחרי גשם כבד או כשמפלס האגם גבוה באביב, קטעים משביל החוף יכולים להיות רטובים או סחופים.

פארק בלאפרס שוכן בתחתית ברימלי רואד; ה־TTC מפעילה אליו אוטובוס עונתי בסופי שבוע ובחגים מתחנת קנדי, ויש חניונים בתשלום. בסופי שבוע של קיץ החניונים מתמלאים מוקדם והמשטרה חוסמת את הירידה ברגע שהם מלאים, לפעמים כבר בתשע בבוקר. ראש שביל דוריס מקארתי נמצא ברחוב רווין דרייב, ממש דרומית לקינגסטון רואד, ופארק גילד נמצא בגילדווד פארקווי; לשניהם מגיעים קווי אוטובוס של ה־TTC מתחנת קנדי. בדקו את מתכנן המסלולים של ה־TTC לקווים העדכניים.

הצוקים עשויים חול וחרסית קרחוניים ורופפים, והם עדיין נסחפים, לפעמים בקריסות פתאומיות. אל תטפסו עליהם, אל תעמדו על השפה העליונה, ואל תתעכבו למרגלות דופן חשופה. אזורים מגודרים סגורים מסיבה טובה, והעירייה יכולה לקנוס את מי שנכנס אליהם. אנשים נהרגו כאן.

קו החוף בין גייטס גאלי לפארק גילד הוא שילוב של שביל חצץ, מדרכת עץ וקטעים על סלעי מגן ועל חוף חלוקים. נעלו נעליים עם אחיזה, קחו מים (אין מים לאורך החוף), ובחורף קחו נעלי שלג עם דורבנות: השביל בגייטס גאלי תלול ומתכסה קרח.

ההליכה המלאה ארוכה לרגליים קטנות. עם ילדים, עשו את החוף של בלאפרס בבוקר, ואז את שביל דוריס מקארתי עד האגם וחזרה (כשני קילומטרים, עם עלייה תלולה ביציאה), ודלגו על קטע החוף הארוך. ההריסות בפארק גילד הן עצירה נפרדת וטובה ברכב.

בפארק בלאפרס יש אוכל עונתי במרינה ושירותים, ובפארק גילד יש מתקנים בגילד אין, אבל על קו החוף שביניהם אין כלום. ארזו ארוחת צהריים ואכלו אותה על הסלעים מתחת לצוקים; לאורך קינגסטון רואד יש מקומות שכונתיים פשוטים אם תצטרכו משהו אחר כך.

אין הרבה סיבה לישון כאן: הצוקים הם יציאה קלה ליום מכל מקום במרכז העיר. לנו ליד יוניון סטיישן או במזרח העיר לאורך קו החשמלית של קווין סטריט איסט, שמקרב אתכם לנקודת ההתחלה ומחזיר אתכם בערב למסעדות של העיר.

התצפיות הטובות ביותר על הצוקים הן לא מלמעלה, שם גדרות ועצים מסתירים אותם, אלא משפת המים, במבט למעלה. לכן המסלול הזה מבלה את רוב הזמן למטה. מתחתית גייטס גאלי הביטו מערבה ותראו את הדפנות הגבוהות והמחורצות לכיוון פארק בלאפרס, הקטע שנתן לצוקי הקתדרלה את שמם.