המוזיאון לאנתרופולוגיה באוניברסיטת UBC, גן ניטובה ומדרגות רק ביץ׳

המוזיאון הוא תוכנית מושלמת ליום גשום, והאור של האולם הגדול יפה גם תחת שמיים אפורים. את גן ניטובה ואת המדרגות לרק ביץ׳ שמרו לאחר צהריים יבש; בערב קיץ בהיר, הישארו לשקיעה על החוף.

קו 99 B-Line מתחנת קומרשל־ברודוויי וקו R4 מתחנת ג׳ויס־קולינגווד מסתיימים שניהם ב־UBC Exchange, כמו גם כמה קווים נוספים. הולכים משם צפון־מערבה דרך הקמפוס למוזיאון, או בודקים אם יש שאטל של הקמפוס. נהיגה קלה, אבל החניה בתשלום והאכיפה רצינית.

המוזיאון סגור בימי שני מחוץ לעונה ופתוח עד מאוחר בימי חמישי; התערוכות מתחלפות, ולחלקן יש תזמון נפרד. בדקו באתר הרשמי את הלוח העדכני ואם יש הנחה בערבי חמישי, וזכרו שבגן ניטובה משלמים כניסה נפרדת.

העמודים באולם הגדול גולפו כדי לעמוד בחוץ, מול הים והכפרים שאליהם השתייכו. קיר הזכוכית של אריקסון מחזיר אותם ליחסים האלה: עמדו בחלק האחורי של האולם והסתכלו מעבר להם אל בתי ההיידה שבחוץ ואל העצים. אחר כך צאו החוצה ותראו את המקום מהכיוון השני.

בגלריות המולטיברסיטי, חפשו את המגירות מתחת לוויטרינות: איפה שהן נפתחות, מחכים בתוכן עוד חפצים. ילדים שמשתעממים מול שלטים ישמחו לחפש בהן. המדרגות לחוף הן דרך טובה לשרוף את מה שנשאר מהאנרגיה.

יש בתי קפה ומקומות אוכל בכל רחבי הקמפוס, עמוסים במיוחד בתקופת הלימודים. ברק ביץ׳ יש בקיץ מוכרים עונתיים, אבל אל תסמכו עליהם; קחו מים ונשנוש במורד המדרגות, כי לטפס חזרה רעבים זה אומלל.

צוקי פוינט גריי נשחקים, אז הישארו על השבילים המסומנים והתרחקו משפת הצוק. על החוף, בדקו את הגאות לפני שהולכים רחוק לאורך קו המים, והשאירו מספיק אור לטיפוס חזרה במדרגות, שאין בהן תאורה.

ליד המוזיאון עצמו אין כמעט מלונות. קיטסילנו ופוינט גריי, על קווי האוטובוס לכיוון הקמפוס, נותנות חופים, בתי קפה ונסיעה קצרה; גם מרכז העיר עובד, והאוטובוסים של השדרה הרביעית וברודוויי עושים את הדרך בפחות משעה.

בתי ההיידה והעמודים מאחורי המוזיאון, שבילי היער של פסיפיק ספיריט ורק ביץ׳ הם כולם בחינם. בתקציב מצומצם, שלמו על המוזיאון ובלו את שאר היום בפארק.