הר מון רויאל: בדרך של אולמסטד אל הצלב, האגם והתצפית

המייפלים על ההר בשיא הצבעים מסוף ספטמבר ועד אמצע אוקטובר, והתצפית בשעת הזהב היא הנוף החינמי הטוב ביותר בעיר. בקיץ, התחילו ביום ראשון אחר הצהריים כדי לצאת לדרך לצלילי התופים של הטאם-טאמס באנדרטת קרטייה. בקרים של ימי חול הם השקטים ביותר.

התחילו באנדרטת קרטייה בשדרת דו פארק, שקל להגיע אליה ברגל מתחנות המטרו מון-רויאל או פלאס-דה-זאר. הסיום בצד הדרומי מביא אתכם לרחוב פיל פינת שדרת דה פן, הליכה בירידה מתחנת המטרו פיל ומהחנויות של מרכז העיר. קו 11 חוצה את ההר, אם מישהו בקבוצה מעדיף לעלות באוטובוס ולפגוש אתכם למעלה.

אין דמי כניסה, אין אישור ואין הזמנה. הדבר היחיד שמשלמים עליו הוא חניה אם באים ברכב, והחניונים ליד השאלה ואגם הבונים מתמלאים בסופי שבוע שמשיים. תחבורה ציבורית היא האפשרות הקלה יותר.

השאלה, בית סמית’ וביתן אגם הבונים הם המקומות היחידים על ההר עם שירותים, מים ומשהו לאכול. קחו בכל זאת בקבוק וחטיף; דרך אולמסטד ארוכה ויש בה מעט בין הנקודות האלה. עוד יותר טוב: ארזו פיקניק למדשאות שליד אגם הבונים.

לינה בפלאטו מאפשרת ללכת לאנדרטת קרטייה ישר מהדלת, עם בתי קפה ומאפיות בייגל בדרך. מלונות במרכז העיר סביב רחוב פיל ורחוב שרברוק מציבים אתכם בתחתית המדרגות, כך שאפשר להפוך את המסלול ולטפס מהדרום.

רגליים קטנות עלולות להתקשות בטיפוס המלא בדרך אולמסטד. קחו את קו 11 לאגם הבונים, שחררו את הילדים על המדשאות שליד המים, לכו בשביל המישורי אל תצפית השאלה ורדו במדרגות. זה שליש מהמרחק ושומר על כל הנקודות החשובות.

השאלה נבנה ב־1932 כפרויקט תעסוקה בתקופת השפל הגדול, והאולם הגדול שלו שווה מבט לפני שיוצאים אל המרפסת. התצפית עצמה קרויה על שם קונדיארונק, ראש השבט הוונדאט (היורון) שסייע לנהל את המשא ומתן על השלום הגדול של מונטריאול ב־1701, אמנה שנחתמה כמה קילומטרים מתחת למקום שבו אתם עומדים.

דרך אולמסטד היא חצץ דק ולא דורשת שום דבר מיוחד ממאי עד אוקטובר, אבל מדרגות העץ במדרון הדרומי תלולות וחלקלקות אחרי גשם. מדצמבר עד מרץ, דורבנות קרח שמחליקים על הנעל הופכים את ההר ממסוכן למענג.

הפארק מתויר היטב ובדרך כלל בטוח, אבל שבילי היער אינם מוארים. אם אתם נשארים לשקיעה בתצפית, רדו במדרגות לכיוון רחוב פיל, שהן הדרך הישירה והעמוסה ביותר חזרה לעיר, וקחו איתכם טלפון עם פנס.