אגמי ג׳ופרי: שלושה אגמי קרחון מתחת לשדה הקרח של מטייר

אישורי הכניסה החינמיים לשביל נפתחים בשבע בבוקר שעון האוקיינוס השקט, יומיים לפני כל תאריך, ובסופי שבוע בקיץ הם נגמרים לעתים תוך דקות. כל אדם צריך אישור. היו מחוברים לאתר ההזמנות של BC Parks לפני שבע, ובטלו את האישור אם התוכניות משתנות כדי שמישהו אחר יוכל להשתמש בו.

האגמים הכי חיים ברגע שהקרח נמס והקרחון מפשיר בכוח, מאמצע הקיץ ועד תחילת הסתיו. בדקו את תאריכי הסגירות התרבותיות שפורסמו לשנה שלכם לפני שמתכננים משהו, והימנעו מסופי שבוע אם אפשר; באמצע השבוע רגוע יותר וקל יותר להשיג אישורים.

הנסיעה כשלוש שעות לכל כיוון, והחניונים מתמלאים מוקדם. יציאה מוקדמת נותנת חניה, הליכה בקרירות ואור בוקר רך על האגם העליון. גם הכביש מהים לשמיים וגם דרך אגם דאפי הם כבישי הרים, אז אל תנהגו בהם עייפים אחרי החשכה.

הבול המפורסם באגם האמצעי ושולי האגמים חלקלקים, ואנשים אכן נופלים למים; המים קרים כמו קרחון. באגם העליון, אל תתקרבו לקרחון או למורנה שמתחתיו, שממנה נופלים קרח וסלעים. הקליטה הסלולרית לא אמינה.

החלק העליון של השביל מחוספס, מלא שורשים וסלעים, אז נעלו נעלי הליכה של ממש. האגמים יושבים באוויר קר שיורד מהקרחון גם בימים חמים; קחו שכבה חמה. יש שירותי בור בחניון ובאתר הקמפינג, אבל אין מים מטופלים.

אין שירותים בתחילת המסלול. ארזו ארוחת צהריים ונשנושים ואכלו באגם העליון, שם הרווחתם את הנוף. בפמברטון יש בתי קפה וסופרמרקט להצטיידות בדרך.

השם הילידי של הפארק, Pipi7íyekw, והסגירות הם חלק מהסכם ניהול משותף, לא אי־נוחות זמנית. קראו את שלטי ההסבר בתחילת המסלול, הוציאו איתכם כל פירור, והישארו על השביל; גדות שנרמסו הן אחת הסיבות שמערכת האישורים קיימת.

פמברטון היא העיירה הקרובה ביותר, כחצי שעה מתחילת המסלול, שקטה וזולה יותר מוויסלר. בוויסלר יש הרבה יותר מבחר והיא כשעה נסיעה משם. כל אחת מהן הופכת נסיעה מתישה של שש שעות הלוך־חזור ליציאה רגועה בבוקר.

אגם ג׳ופרי התחתון נמצא כמה דקות הליכה שטוחה מהחניון והוא כבר בצבע טורקיז עז, כך שמשפחות עם ילדים קטנים יכולות לראות אותו בלי הטיפוס המלא (עדיין צריך אישור לכל אדם). ילדים גדולים יותר שרגילים ללכת יכולים לעשות את כל המסלול.