גטורלנד: פלורידה הישנה, עדיין נושכת

גטורלנד נפתח ב־1949, מה שאומר שאטרקציית צד הדרך הזאת על נתיב דרום פריחת התפוז משכה תיירים יותר משני עשורים לפני שוולט דיסני וורלד היה קיים. הוא עדיין בבעלות משפחתית, עדיין נכנסים אליו דרך לוע תנין ענק מבטון, ועדיין מוכר בדיוק את מה שמכר בשנות החמישים: אלפי תנינים, פרצוף רציני — לא חובה. בעיר של מגה־פארקים הוא התרופה של פלורידה האמיתית — קטן יותר, זול יותר, מוזר יותר, ובמובן אחד מסוים גם פראי יותר מכל דבר שדיסני מפעילה.

החצי הקדמי של הפארק הוא קיטש פלורידה ישנה טהור, והוא יודע את זה. בגייטור ג׳אמפרו תולים עופות שלמים מעל המים כדי שתניני ענק יזנקו מתוכם בכל גופם; במופע ההיאבקות קאובוי מקומי מתיישב על גב תנין בזירת חול ומדקלם שטיקים שמלוטשים כבר שבעים שנה. לא אמורים לקחת את זה ברצינות. אמורים לצלם.

החצי האחורי הוא ההפתעה. ביצת הרבייה היא שטח ביצה של כארבעים דונם עם טיילת עץ ומגדל תצפית, ובה אחת מאוכלוסיות התנינים הצפופות בעולם — ומכיוון שהתנינים מרחיקים טורפים, ציפורי מים התיישבו בה כמושבת קינון. באביב העצים רועשים מאנפות, לבניות וכפניים מקננות במרחק נגיעה, וצפרים רציניים מגיעים עם עדשות רציניות. במקום אחר בפארק, ביצת התנינים הלבנים מחזיקה את הדיירים הנדירים ביותר: תנינים לבנים לויקיסטיים, כחולי עיניים וחיוורים כרוח רפאים, שרק קומץ מהם קיים בעולם כולו. האומגה של גטורלנד עוברת ממש מעל ביצת הרבייה ומכלאות התנינים הגדולים, ורכב הביצות של הפארק מטרטר בין החלקות המיוערות שמאחור.

איך נראה היום. מגיעים בבוקר, תופסים את המופעים הראשונים, ואז הולכים על טיילת הביצה לפני שחום הצהריים משתיק את הציפורים. את האומגה ואת רכב הביצות שווה להזמין ברגע שנכנסים. חצי יום מכסה את הפארק בנוחות, יום שלם אם מתמהמהים — וזה בדיוק הקצב שהמגה־פארקים אף פעם לא מרשים. הוא משתלב טבעי עם בסיס בקיסימי או בלייק בואנה ויסטה, רבע שעה במעלה הכביש.